יש לכם שם לשפה של כל אחד. עכשיו שתי שאלות שמייצרות יחד את התמונה: כמה מגיע אליכם בפועל, ובאיזו שפה אתם נותנים.
כל מה שתמלאו נשמר אצלכם במכשיר. אף אחד אחר לא רואה את זה.
השאלון בתחנה הקודמת השווה בין השפות זו לזו, והוא אמר מה חשוב לך יותר. הוא לא יודע לומר דבר אחד: כמה מכל אחת מהן באמת מגיע אליך בפועל.
ואלה שתי שאלות שונות לגמרי. אפשר שהשפה העיקרית שלך דווקא מקבלת מענה יפה, ושמה שמרעיב אותך זו דווקא השנייה בתור — זו שלא הגדרתם כתנאי, ושבכל זאת חסרה.
מה שכואב זה לא תמיד מה שהכי חשוב. זה מה שהכי חסר.
אלה השפה שבחרתם בשאלת ההכרעה, והחזקה אחריה בשאלון. לא על מה שהיה פעם — על החודשים האחרונים.
שאלנו כמה מגיע אליכם. עכשיו השאלה היא מה אתם שולחים החוצה, וזה כמעט תמיד לא אותו דבר, כי אנחנו נותנים את מה שאנחנו רוצים לקבל.
א׳ מנקה את כל הבית כדי להראות אהבה.
ל׳ מרגישה בודדה, כי מה שהיא צריכה זה שהוא פשוט יישב לדבר איתה.
היא כועסת שהוא בורח לעבודות. הוא כועס שהיא לא מעריכה את ההשקעה. ושניהם צודקים, ושניהם נדיבים, ושניהם נשארים עם דלי ריק.
הם לא אוהבים פחות. הם פשוט לא מחוברים לאותו צינור.
לא מה שהייתם רוצים לתת. מה שאתם באמת נותנים הכי הרבה, גם בלי לשים לב.
עכשיו יש על השולחן ארבעה נתונים: מה כל אחד מכם צריך, ובאיזו שפה כל אחד מכם נותן. הכרטיס בסוף התחנה יעמיד אותם זה מול זה.
רוב הזוגות מגלים שם שהם משקיעים המון, פשוט לא בצינור שהשני מחובר אליו.
וזה לא אומר שמה שנתתם עד היום לא נחשב. זה אומר שהוא לא הגיע ליעד, וששינוי קטן בכיוון שווה יותר מהכפלה של הכמות.
שלושה מקומות שבהם השפה שלנו מסגירה את עצמה בלי שנתכוון:
שימו לב לתלונה שלכם, לא לתלונה של השני. הרבה יותר קל לזהות את החץ של מישהו אחר.
השפה שדרכה אנחנו הכי מרגישים אהובים היא גם השפה שדרכה הכי קל לפגוע בנו. זה אותו ערוץ, רק בכיוון ההפוך.
אנחנו לא פוגעים בשפה שלנו. אנחנו פוגעים בשפה שלהם.
ולכן שווה לדעת את זה אחד על השנייה. לא כדי לשמור את זה כנשק. כדי לדעת איפה צריך להיזהר, ואיפה תיקון יעשה הכי הרבה.
לא לתקן אחד את השני. לא להוכיח. רק מה שהתחדד לכם עכשיו, בזמן שמילאתם.